אנדומטריוזיס נתפסת עד היום בעיקר כמחלה גינקולוגית, אך ד״ר סיאנה נז’אט מאוניברסיטת איימורי שבג'ורג'יה ארה"ב מבקש לשנות את ההגדרה מהיסוד. במאמרו החדש הוא קורא להכיר באנדומטריוזיס כמחלה מערכתית אחת ולא כאוסף של בעיות נפרדות שמוגדרות לפי איבר או מיקום בגוף.
איך מסתכלים על אנדומטריוזיס כיום?
כיום נהוג לחלק את המחלה לקטגוריות שונות, כמו אנדומטריוזיס אגנית, מעיים, שתן, סרעפת או בית חזה. לדברי ד״ר נז’אט, החלוקה הזו יוצרת בלבול רפואי, מקשה על אבחון מוקדם ואף פוגעת בטיפול. בפועל, לטענתו, מדובר באותה מחלה בכל האיברים. הרקמה האנדומטריאלית מתנהגת בצורה דומה בכל מקום שבו היא מופיעה.
בכל האתרים בגוף ניתן לראות דלקת כרונית, השפעה הורמונלית ברורה ומעורבות של מערכת החיסון. המנגנונים הביולוגיים נשארים זהים, גם כאשר התסמינים משתנים בין אישה לאישה. כאשר הרפואה מתמקדת רק במיקום הכאב, היא מפספסת את התמונה הרחבה יותר. המחלה פועלת על הגוף כולו, ולא על איבר בודד.
ואיך הראייה הזו משפיעה על חולות אנדומטריוזיס?
הגישה המפוצלת גובה מחיר גבוה מהמטופלות. נשים רבות עוברות מסע ארוך בין רופאים שונים, כאשר כל אחד מהם רואה רק חלק מהבעיה. רופאים מתקשים לחבר בין התסמינים ולעיתים גם מתקשים לתקשר ביניהם. במקביל, מחקרים רפואיים מתקשים להשוות נתונים, בגלל שימוש במונחים ובהגדרות שונות.
אז מה הפתרון?
הפתרון שמציע ד״ר נז’אט פשוט וברור: שם אחד, מחלה אחת – אנדומטריוזיס. לדבריו, זהו שינוי מהותי ולא רק סמנטי. שפה אחידה יכולה לשפר אבחון מוקדם, לחזק את המחקר הרפואי ולעודד שיתוף פעולה בין תחומים שונים, כמו רפואת נשים, כירורגיה, פתולוגיה ורפואה פנימית.
חשוב לומר! איחוד המונחים לא צריך למחוק את המורכבות של המחלה. אנדומטריוזיס נראית אחרת אצל כל אישה וגם התגובה לטיפול משתנה. האתגר האמיתי הוא לשלב פשטות עם דיוק.
ומה השורה התחתונה?
אם נשנה את הדרך שבה מאבחנים, חוקרים ומטפלים באנדומטריוזיס כך גם ישתנו חייהן של נשים רבות. ד"ר סיאנה מדגיש כי הסתכלות הוליטסית על המחלה היא הגישה החדשה שבה כדאי לרפואה המערבית לנקוט.
מבט הוליסטי על הגוף ועל אנדומטריוזיס בפרט הוא בסיס הגישה של עולם הרפואה הסיני. הטיפול בצמחים של endotend שם גם הוא דגש על ראיית הגוף כשלם אחד שבו כל חלק ממנו משפיע ומחובר לאחר.
מקורות:
https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/40409525/
